שיעור 16 – פרק ב’

אֶתְמוֹל לָמַדְנוּ אֶת הַפֶּרֶק הָרִאשׁוֹן הַמַּסְבִּיר מַהוּ הַבִּטָּחוֹן.

מַהוּת הַבִּטָּחוֹן הִיא מְנוּחַת הַנֶּפֶשׁ שֶׁל הַבּוֹטֵחַ, מִשּׁוּם שֶׁהוּא סָמוּךְ וּבָטוּחַ בְּמִי שֶׁהוּא בּוֹטֵחַ בּוֹ, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בעֲבוּרוֹ אֶת הַטּוֹב בְּיוֹתֵר. וּלְמַעְלָה מִזֶּה: הוּא בָּטוּחַ שֶׁמִּי שֶׁהוּא סוֹמֵךְ עָלָיו יְקַיֵּם אֶת דְּבָרָיו וְהַבְטָחוֹתָיו, וַאֲפִלּוּ יוֹסִיף וְיַעֲשֶׂה מֵרְצוֹנוֹ טוֹבוֹת שֶׁלֹּא הִתְחַיֵּב לַעֲשׂוֹתָן.

 

הַיּוֹם נַתְחִיל לִלְמֹד אֶת פֶּרֶק ב'. הַפֶּרֶק מַצִּיג אֶת הַתְּנָאִים שֶׁצְּרִיכִים לְאַפְיֵן אֶת מִי שֶׁבּוֹטְחִים בּוֹ, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה סִבָּה לִבְטֹחַ בּוֹ. בִּלְשׁוֹנוֹ הָעַתִּיקָה שֶׁל הַסֵּפֶר: "בְּסִבּוֹת הַבִּטָּחוֹן עַל הַבְּרוּאִים" – כְּלוֹמַר: הוּא מְתָאֵר אֶת הַסִּבּוֹת שֶׁיָּנִיעוּ אֶת הַבְּרוּאִים לָתֵת בִּטְחוֹנָם בְּמִישֶׁהוּ.

רַבֵּנוּ בְּחַיֵּי מוֹנֶה שִׁבְעָה נְתוּנִים שֶׁבִּגְלָלָם אָדָם יָכֹל לִבְטֹחַ לַחֲלוּטִין בְּאָדָם אַחֵר.

הַנָּתוּן הָרִאשׁוֹן:  הָאָדָם יוֹדֵעַ שֶׁמִּי שֶׁהוּא בּוֹטֵחַ בּוֹ מִצְטַיֵּן בְּרַחֲמִים, חֶמְלָה וְאַהֲבָה כְּלַפָּיו. כְּשֶׁאָדָם רוֹאֶה שֶׁחֲבֵרוֹ מְרַחֵם וְחוֹמֵל עָלָיו, הוּא סוֹמֵךְ עָלָיו שֶׁיִּדְאַג לוֹ לְמִלּוּי בַּקָּשׁוֹתָיו וּלְסִפּוּק צְרָכָיו.

הַנָּתוּן הַשֵּׁנִי: הָאָדָם יוֹדֵעַ שֶׁבְּנוֹסָף לְאַהֲבָתוֹ, מִי שֶׁהוּא בּוֹטֵחַ בּוֹ אֵינוֹ מַסִּיחַ דַּעְתּוֹ, אֵינוֹ מִתְעַלֵּם מִמֶּנּוּ וְאֵינוֹ מִתְעַצֵּל לְמַלֵּא אֶת בַּקָּשׁוֹתָיו אֶלָּא הוּא מִשְׁתַּדֵּל וּמַסְכִּים לַעֲשׂוֹתָן. שֶׁהֲרֵי אִם הֶחָבֵר מִתְעַלֵּם מִמֶּנּוּ לְעִתִּים אוֹ אֵינוֹ מְעֻנְיָן לְמַלֵּא אֶת בַּקָּשׁוֹתָיו - אַהֲבָתוֹ וְחֶמְלָתוֹ שֶׁל הֶחָבֵר לְבַדָּם אֵינָם מַסְפִּיקִים כְּדֵי לִבְטֹחַ בּוֹ.

כַּאֲשֶׁר  יִצְטָרְפוּ שְׁנֵי נְתוּנִים אֵלּוּ יַחַד - הַחֶמְלָה עָלָיו וְהַשְׁגָּחָתוֹ הָאַחְרָאִית עַל עִנְיָנָיו, בְּוַדַּאי יוּכַל לִבְטֹחַ בְּאוֹתוֹ חָבֵר לְלֹא סָפֵק.

 

וְעַתָּה נִקְרָא אֶת הַדְּבָרִים מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר "חוֹבַת הַלְּבָבוֹת"

פֶּרֶק ב

אַךְ הַסִּבּוֹת אֲשֶׁר בָּהֶן יִתָּכֵן הַבִּטָּחוֹן מֵהַבּוֹטֵחַ עַל הַבְּרוּאִים הֵן שֶׁבַע.

א. אַחַת מֵהֶן, הָרַחֲמִים; וְהַחֶמְלָה; וְהָאַהֲבָה. כִּי הָאָדָם כְּשֶׁהוּא יוֹדֵעַ בַּחֲבֵרוֹ שֶׁהוּא מְרַחֵם וְחוֹמֵל עָלָיו, יִבְטַח בּוֹ, וְתָנוּחַ נַפְשׁוֹ עָלָיו, בְּכָל מָה שֶׁיַּטְרִיחֵהוּ מֵעִנְיָנָיו.

ב. וְהַשֵּׁנִית, שֶׁיִּהְיֶה יוֹדֵעַ בּוֹ, עִם אַהֲבָתוֹ, שֶׁאֵינֶנּוּ מִתְעַלֵּם מִמֶּנּוּ, וְלֹא מִתְעַצֵּל בְּחֶפְצוֹ. אֲבָל הוּא יוֹדֵעַ בּוֹ, שֶׁהוּא מִשְׁתַּדֵּל וּמַסְכִּים לַעֲשׂוֹתוֹ. כִּי אִם לֹא יִתְבָּרֵר לוֹ מִמֶּנּוּ כָּל זֶה, לֹא יִהְיֶה בִּטְחוֹנוֹ עָלָיו שָׁלֵם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ הִתְעַלְּמוּתוֹ וְרִפְיוֹנוֹ בְּחֶפְצוֹ. וְכַאֲשֶׁר יִתְקַבְּצוּ לַבּוֹטֵחַ, מִמִּי שֶׁבָּטַח בּוֹ שְׁתֵּי מִדּוֹת אֵלֶּה: גֹּדֶל רַחֲמָיו עָלָיו וְרֹב הַשְׁגָּחָתוֹ עַל עִנְיָנָיו - יִבְטַח בּוֹ מִבְּלִי סָפֵק.

חזרה-פתיחה

רַבֵּנוּ בְּחַיֵּי מוֹנֶה שִׁבְעָה נְתוּנִים שֶׁאִם הֵם קַיָּמִים, אָדָם יָכֹל לִבְטֹחַ לַחֲלוּטִין בְּאָדָם אַחֵר.

  1. הָרַחֲמִים, הַחֶמְלָה וְהָאַהֲבָה. כְּשֶׁאָדָם רוֹאֶה שֶׁחֲבֵרוֹ מְרַחֵם וְחוֹמֵל עָלָיו, הוּא סוֹמֵךְ עָלָיו שֶׁיִּדְאַג לוֹ בָּעִנְיָנִים וּבַבַּקָּשׁוֹת שֶׁפּוֹנֶה אֵלָיו בָּהֶם.
  2. שִׂימַת לֵב תְּמִידִית לְכָל עִנְיָנָיו. הָאָדָם יוֹדֵעַ שֶׁבְּנוֹסָף לְאַהֲבָתוֹ, חֲבֵרוֹ אֵינוֹ מַסִּיחַ דַּעְתּוֹ וּמִתְעַלֵּם מִמֶּנּוּ, וְאֵינוֹ מִתְעַצֵּל לְמַלֵּא אֶת בַּקָּשׁוֹתָיו, אֶלָּא הוּא מִשְׁתַּדֵּל וּמַסְכִּים לַעֲשׂוֹתָן. נָתוּן זֶה הוּא הֶכְרֵחִי - אַהֲבָתוֹ וְחֶמְלָתוֹ שֶׁל הֶחָבֵר לְלֹא תּוֹסֶפֶת זוֹ אֵינָם מַסְפִּיקִים כְּדֵי לִבְטֹחַ בּוֹ, שֶׁהֲרֵי אִם יֵשׁ זְמַנִּים שבָּהֶם הֶחָבֵר מִתְעַלֵּם מִמֶּנּוּ אוֹ אֵינוֹ מְעֻנְיָן לְמַלֵּא אֶת בַּקָּשׁוֹתָיו, אִי אֶפְשָׁר לִבְטֹחַ בּוֹ.

כַּאֲשֶׁר יִצְטָרְפוּ שְׁנֵי נְתוּנִים אֵלּוּ יַחַד - הַחֶמְלָה עָלָיו וְהַשְׁגָּחָתוֹ הָאַחְרָאִית עַל עִנְיָנָיו, בְּוַדַּאי יוּכַל לִבְטֹחַ בּוֹ לְלֹא סָפֵק.

יֵשׁ שִׁבְעָה נְתוּנִים שֶׁבִּזְכוּתָם אָדָם יָכֹל לִבְטֹחַ לַחֲלוּטִין בְּאָדָם אַחֵר.

  1. הָרַחֲמִים, הַחֶמְלָה וְהָאַהֲבָה. כְּשֶׁאָדָם רוֹאֶה שֶׁחֲבֵרוֹ מְרַחֵם וְחוֹמֵל עָלָיו, הוּא סוֹמֵךְ עָלָיו שֶׁיִּדְאַג לוֹ בָּעִנְיָנִים וּבַבַּקָּשׁוֹת שֶׁפּוֹנֶה אֵלָיו בָּהֶם.
  2. שִׂימַת לֵב תְּמִידִית לְכָל עִנְיָנָיו. שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁבְּנוֹסָף לְאַהֲבָתוֹ, חֲבֵרוֹ אֵינוֹ מַסִּיחַ דַּעְתּוֹ וּמִתְעַלֵּם מִמֶּנּוּ, וְאֵינוֹ מִתְעַצֵּל לְמַלֵּא אֶת בַּקָּשׁוֹתָיו, אֶלָּא הוּא מִשְׁתַּדֵּל וּמַסְכִּים לַעֲשׂוֹתָן. אִם יֵשׁ זְמַנִּים בָּהֶם הֶחָבֵר מִתְעַלֵּם מִמֶּנּוּ אוֹ אֵינוֹ מְעֻנְיָן לְמַלֵּא אֶת בַּקָּשׁוֹתָיו, הֲרֵי שֶׁאֵין דַּי בְּאַהֲבָתוֹ וְחֶמְלָתוֹ כְּדֵי לִבְטֹחַ בּוֹ.

כַּאֲשֶׁר נִמְצָאִים בַּחֲבֵרוֹ שְׁנֵי נְתוּנִים אֵלּוּ יַחַד - הַחֶמְלָה עָלָיו וְהַשְׁגָּחָתוֹ הָאַחְרָאִית עַל עִנְיָנָיו, בְּוַדַּאי יוּכַל לִבְטֹחַ בּוֹ לְלֹא סָפֵק.

 

יֵשׁ שִׁבְעָה גּוֹרְמִים שֶׁבִּזְכוּתָם אָדָם יָכֹל לִבְטֹחַ לַחֲלוּטִין בְּאָדָם אַחֵר.

  1. הָרַחֲמִים, הַחֶמְלָה וְהָאַהֲבָה. כְּשֶׁאָדָם רוֹאֶה שֶׁחֲבֵרוֹ מְרַחֵם וְחוֹמֵל עָלָיו, הוּא סוֹמֵךְ עָלָיו שֶׁיִּדְאַג לוֹ וְיִטְרַח לְמַעֲנוֹ בְּעִנְיָנָיו.
  2. שִׂימַת לֵב תְּמִידִית לְכָל עִנְיָנָיו. שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁבְּנוֹסָף לְאַהֲבָתוֹ, חֲבֵרוֹ אֵינוֹ מַסִּיחַ דַּעְתּוֹ וּמִתְעַלֵּם מִמֶּנּוּ, וְאֵינוֹ מִתְעַצֵּל לְמַלֵּא אֶת בַּקָּשׁוֹתָיו אֶלָּא הוּא מִשְׁתַּדֵּל וּמַסְכִּים לַעֲשׂוֹתָן.

כַּאֲשֶׁר נִמְצָאִים בַּחֲבֵרוֹ שְׁנֵי נְתוּנִים אֵלּוּ יַחַד - הַחֶמְלָה עָלָיו וְהַשְׁגָּחָתוֹ הָאַחְרָאִית עַל עִנְיָנָיו, בְּוַדַּאי יוּכַל לִבְטֹחַ בּוֹ.

יֵשׁ שִׁבְעָה נְתוּנִים שֶׁבִּזְכוּתָם אָדָם יָכֹל לִבְטֹחַ לַחֲלוּטִין בְּאָדָם אַחֵר.

  1. הָרַחֲמִים, הַחֶמְלָה וְהָאַהֲבָה. כְּשֶׁאָדָם רוֹאֶה שֶׁחֲבֵרוֹ מְרַחֵם וְחוֹמֵל עָלָיו, הוּא סוֹמֵךְ עָלָיו שֶׁיִּדְאַג לוֹ וְיִטְרַח לְמַעֲנוֹ.
  2. שִׂימַת לֵב לְעִנְיָנָיו. שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁבְּנוֹסָף לְאַהֲבָתוֹ, חֲבֵרוֹ אֵינוֹ מַסִּיחַ דַּעְתּוֹ וּמִתְעַלֵּם מִמֶּנּוּ, וְאֵינוֹ מִתְעַצֵּל לְמַלֵּא אֶת בַּקָּשׁוֹתָיו אֶלָּא הוּא מִזְדָּרֵז לַעֲשׂוֹתָן.

כַּאֲשֶׁר חֲבֵרוֹ גַּם חוֹמֵל עָלָיו וְגַם מַשְׁגִּיחַ בְּאַחְרָיוּת עַל עִנְיָנָיו, נִתָּן לִבְטֹחַ בּוֹ.

 

נמשיך מחר, בעז"ה