שיעור 17

אֶתְמוֹל לָמַדְנוּ אֶת שְׁנֵי הַנְּתוּנִים הָרִאשׁוֹנִים (מִתּוֹךְ 7) שֶׁבִּזְכוּתָם יָכֹל אָדָם לָתֵת אֵמוּן מָלֵא בְּמִישֶׁהוּ אַחֵר וְלִבְטֹחַ בּוֹ לַחֲלוּטִין.

הַנָּתוּן הָרִאשׁוֹן:  הָרַחֲמִים, החֶמְלָה וְהאַהֲבָה. כְּשֶׁאָדָם רוֹאֶה שֶׁחֲבֵרוֹ מְרַחֵם וְחוֹמֵל עָלָיו, הוּא סוֹמֵךְ עָלָיו שֶׁיִּדְאַג לוֹ וְיִטְרַח לְמַעֲנוֹ.

הַנָּתוּן הַשֵּׁנִי: שִׂימַת לֵב תְּמִידִית לְכָל עִנְיָנָיו. שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁבְּנוֹסָף לְאַהֲבָתוֹ, חֲבֵרוֹ אֵינוֹ מַסִּיחַ דַּעְתּוֹ וּמִתְעַלֵּם מִמֶּנּוּ, וְאֵינוֹ מִתְעַצֵּל לְמַלֵּא אֶת בַּקָּשׁוֹתָיו, אֶלָּא הוּא מִזְדָּרֵז לַעֲשׂוֹתָן.

הַיּוֹם נַמְשִׁיךְ וְנִלְמַד שְׁנֵי גּוֹרְמִים נוֹסָפִים שֶׁאֲמוּרִים לִהְיוֹת בְּמִי שֶׁבּוֹטְחִים בּוֹ.

הַנָּתוּן הַשְּׁלִישִׁי: חֹזֶק וִיכֹלֶת. עַל חֲבֵרוֹ לִהְיוֹת חָזָק, כָּךְ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְנַצֵּחַ אוֹתוֹ אוֹ לִכְפּוֹת עָלָיו לִפְעֹל בְּנִגּוּד לִרְצוֹנוֹ, וְאִישׁ אֵינוֹ יָכוֹל לִמְנֹעַ מִמֶּנּוּ לְמַלֵּא אֶת בַּקָּשַׁת הַבּוֹטֵחַ בּוֹ. הַנָּתוּן הַזֶּה הֶכְרֵחִי, מִשּׁוּם שֶׁאִם חֲבֵרוֹ חָלַשׁ - אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חוֹמֵל עַל חֲבֵרוֹ וְאוֹהֵב אוֹתוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַשְׁגִּיחַ עַל עִנְיָנָיו - יִהְיוּ מַצָּבִים שבָּהֶם לֹא יוּכַל לְמַלֵּא אֶת רְצוֹנוֹ. אַךְ כַּאֲשֶׁר כָּל שְׁלוֹשׁ הַמַּעֲלוֹת שֶׁמָּנִינוּ נִמְצָאוֹת יַחַד, עוֹד יוֹתֵר רָאוּי לִבְטֹחַ בּוֹ.

הַנָּתוּן הָרְבִיעִי: הֶכֵּרוּת עֲמֻקָּה וִידִיעָה  מָה בֶּאֱמֶת טוֹב בעֲבוּרוֹ, לֹא רַק לְמַרְאִית עַיִן - אֶלָּא גַּם בְּעִנְיָנִים שֶׁאֵינָם יְדוּעִים לַאֲחֵרִים. שֶׁאִם לֹא יֵדַע זֹאת הֶחָבֵר, הַבּוֹטֵחַ בּוֹ לֹא יוּכַל לִסְמֹךְ עָלָיו בְּלֵב שָׁלֵם.

סִכּוּם הַנְּתוּנִים עַד כֹּה הוּא: כַּאֲשֶׁר מִי שֶׁבּוֹטְחִים בּוֹ מַכִּיר אֶת הָאָדָם לִפְנַי וְלִפְנִים וְיוֹדֵעַ אֶת טוֹבָתוֹ הָאֲמִתִּית, וְהוּא גַּם חָזָק וְדָבָר אֵינוֹ יָכוֹל לִמְנֹעַ מִמֶּנּוּ לְהוֹצִיא אֶת הַדְּבָרִים אֶל הַפֹּעַל, וְהוּא מַשְׁגִּיחַ עַל עִנְיָנָיו וְחוֹמֵל עָלָיו - יִבְטַח בּוֹ הַבּוֹטֵחַ לְלֹא סָפֵק.

וְעַתָּה נִקְרָא אֶת הַדְּבָרִים מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר "חוֹבַת הַלְּבָבוֹת"

וְהַשְּׁלִישִׁית – שֶׁיִּהְיֶה חָזָק, לֹא יְנֻצַּח בַּאֲשֶׁר הוּא חָפֵץ, וְלֹא יִמְנְעֵהוּ מוֹנֵעַ מְעַשּׂוֹת בַּקָּשַׁת הַבּוֹטֵחַ. כִּי אִם יִהְיֶה חַלָּשׁ - לֹא יִשְׁלַם הַבִּטָּחוֹן עָלָיו, אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְבָּרֵר, שֶׁהוּא מְרַחֵם וּמַשְׁגִּיחַ, מִפְּנֵי הַמֶּנַע דְּבָרִים מִמֶּנּוּ בְּרֹב הָעִנְיָנִים.

וְכַאֲשֶׁר יִתְקַבְּצוּ בּוֹ שְׁלוֹשׁ הַמִּדּוֹת הָאֵלֶּה, יִהְיֶה הַבִּטָּחוֹן עָלָיו יוֹתֵר רָאוּי.

וְהָרְבִיעִית – שֶׁיִּהְיֶה יוֹדֵעַ בְּאוֹפַנֵּי תּוֹעֶלֶת הַבּוֹטֵחַ עָלָיו, וְלֹא יֵעָלֵם מִמֶּנּוּ, מָה שֶׁהוּא טוֹב לוֹ - בַּנִּסְתָּר וּבַנִּרְאֶה, וּמָה שֶׁיִּיטַב בּוֹ עִנְיָנוֹ.

כִּי אִם לֹא יֵדַע כָּל זֶה, לֹא תָּנוּחַ נֶפֶשׁ הַבּוֹטֵחַ עָלָיו. וְכַאֲשֶׁר יִתְקַבְּצוּ לוֹ בּוֹ: דַּעְתּוֹ בְּתוֹעֲלוֹתָיו, וִיכָלְתּוֹ בָּהֶם, וְרֹב הַשְׁגָּחָתוֹ עֲלֵיהֶם, וְחֶמְלָתוֹ עָלָיו - יֶחֱזַק בִּטְחוֹנוֹ בּוֹ מִבְּלִי סָפֵק.

 

 

חזרה-פתיחה

הַנָּתוּן הַשְּׁלִישִׁי: חֲבֵרוֹ חָזָק, כָּךְ שֶׁלֹּא נִתָּן לְנַצְּחוֹ וְאִישׁ אֵינוֹ יָכוֹל לִמְנֹעַ מִמֶּנּוּ לְמַלְא אֶת בַּקָּשַׁת הַבּוֹטֵחַ בּוֹ. הַנָּתוּן הַזֶּה הֶכְרֵחִי מִשּׁוּם שאִם חֲבֵרוֹ חָלַשׁ - אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חוֹמֵל עַליו וְאוֹהֵב אוֹתוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַשְׁגִּיחַ עַל עִנְיָנָיו - יִהְיוּ מַצָּבִים שבָּהֶם לֹא יוּכַל לְמַלֵּא אֶת רְצוֹנוֹ. אַךְ כַּאֲשֶׁר כָּל שְׁלוֹשׁ הַמַּעֲלוֹת שֶׁמָּנִינוּ נִמְצָאוֹת יַחַד, עוֹד יוֹתֵר רָאוּי לִבְטֹחַ בּוֹ.

הַנָּתוּן הָרְבִיעִי: הֶכֵּרוּת עֲמֻקָּה שֶׁחֲבֵרוֹ מַכִּירוֹ לָעֹמֶק וְיוֹדֵעַ מָה בֶּאֱמֶת טוֹב בעֲבוּרוֹ, לֹא רַק לְמַרְאִית עַיִן - אֶלָּא גַּם בְּעִנְיָנִים שֶׁאֵינָם יְדוּעִים לַאֲחֵרִים. גם נתון זה נדרש, משום שאִם לֹא יֵדַע זֹאת, הַבּוֹטֵחַ בּוֹ לֹא יוּכַל לִסְמֹךְ עָלָיו בְּלֵב שָׁלֵם.

סִכּוּם הַנְּתוּנִים עַד כֹּה הוּא: כַּאֲשֶׁר מִי שֶׁבּוֹטְחִים בּוֹ מַכִּיר אֶת הָאָדָם לִפְנַי וְלִפְנִים וְיוֹדֵעַ אֶת טוֹבָתוֹ הָאֲמִתִּית, וְהוּא גַּם חָזָק וְדָבָר אֵינוֹ יָכוֹל לִמְנֹעַ מִמֶּנּוּ לְהוֹצִיא אֶת הַדְּבָרִים אֶל הַפֹּעַל, וְהוּא מַשְׁגִּיחַ עַל עִנְיָנָיו וְחוֹמֵל עָלָיו - יִבְטַח בּוֹ הַבּוֹטֵחַ לְלֹא סָפֵק.

הַנָּתוּן הַשְּׁלִישִׁי: חֲבֵרוֹ חָזָק, כָּךְ שֶׁלֹּא נִתָּן לְנַצְּחוֹ וְאִישׁ אֵינוֹ יָכוֹל לִמְנֹעַ מִמֶּנּוּ לְמַלְא אֶת בַּקָּשַׁת הַבּוֹטֵחַ בּוֹ. נָתוּן זֶה הֶכְרֵחִי, מִשּׁוּם שאִם חֲבֵרוֹ חָלַשׁ - אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חוֹמֵל עַליו וְאוֹהֵב אוֹתוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַשְׁגִּיחַ עַל עִנְיָנָיו - יִהְיוּ מַצָּבִים שבָּהֶם לֹא יוּכַל לְמַלֵּא אֶת רְצוֹנוֹ.

הַנָּתוּן הָרְבִיעִי: הֶכֵּרוּת עֲמֻקָּה שֶׁל הֶחָבֵר הַכּוֹלֶלֶת אֶת כָּל עִנְיָנָיו וְשִׁקּוּלָיו, הַגְּלוּיִים וְהַנִּסְתָּרִים. מִשּׁוּם שֶׁאִם לֹא יֵדַע זֹאת, הַבּוֹטֵחַ בּוֹ לֹא יוּכַל לִסְמֹךְ עָלָיו שֶׁיַּעֲשֶׂה בֶּאֱמֶת אֶת הַטּוֹב בְּיוֹתֵר בעֲבוּרוֹ.

אִם כֵּן, כַּאֲשֶׁר מִי שֶׁבּוֹטְחִים בּוֹ מַכִּיר אֶת הָאָדָם לִפְנַי וְלִפְנִים וְיוֹדֵעַ מַהִי טוֹבָתוֹהאמתית, וְהוּא גַּם חָזָק וְדָבָר אֵינוֹ יָכוֹל לִמְנֹעַ מִמֶּנּוּ לְמַמֵּשׁ אֶת רְצוֹנוֹ, וְהוּא מַשְׁגִּיחַ עַל עִנְיָנָיו וְחוֹמֵל עָלָיו - יִבְטַח בּוֹ הַבּוֹטֵחַ לְלֹא סָפֵק.

הַנָּתוּן הַשְּׁלִישִׁי: חֲבֵרוֹ חָזָק, כָּךְ שֶׁלֹּא נִתָּן לְנַצְּחוֹ אוֹ לְעָצְרוֹ. מִשּׁוּם שֶׁאִם חֲבֵרוֹ חָלַשׁ - לַמְרוֹת חֶמְלָתוֹ, אַהֲבָתוֹ וְהַשְׁגָּחָתוֹ - יִהְיוּ מַצָּבִים שבָּהֶם לֹא יוּכַל לְמַלֵּא אֶת רְצוֹנוֹ.

הַנָּתוּן הָרְבִיעִי: הֶכֵּרוּת עֲמֻקָּה של כָּל עִנְיָנָיו וְשִׁקּוּלָיו, הַגְּלוּיִים וְהַנִּסְתָּרִים, כך שְהַבּוֹטֵחַ בּוֹ יָכֹל לִסְמֹךְ עָלָיו שֶׁיַּעֲשֶׂה בֶּאֱמֶת אֶת הַטּוֹב בְּיוֹתֵר בעֲבוּרוֹ.

אִם כֵּן, כַּאֲשֶׁר מִי שֶׁבּוֹטְחִים בּוֹ מַכִּיר אֶת הָאָדָם לִפְנַי וְלִפְנִים וְיוֹדֵעַ מַהִי טוֹבָתוֹהאמתית, וְהוּא גַּם חָזָק וְדָבָר אֵינוֹ יָכוֹל לְנַצְּחוֹ אוֹ לְעָצְרוֹ, וְהוּא מַשְׁגִּיחַ עַל עִנְיָנָיו וְחוֹמֵל עָלָיו - יִבְטַח בּוֹ הַבּוֹטֵחַ בְּלֵב שָׁלֵם.

הַנָּתוּן הַשְּׁלִישִׁי: חֲבֵרוֹ חָזָק, כָּךְ שֶׁלֹּא נִתָּן לְנַצְּחוֹ אוֹ לְעָצְרוֹ.

הַנָּתוּן הָרְבִיעִי: שׁחֲבֵרוֹ מַכִּיר אֶת כָּל עִנְיָנָיו וְשִׁקּוּלָיו, הַגְּלוּיִים וְהַנִּסְתָּרִים, וְהַבּוֹטֵחַ בּוֹ יָכֹל לִסְמֹךְ עָלָיו שֶׁיַּעֲשֶׂה בֶּאֱמֶת אֶת הַטּוֹב בְּיוֹתֵר בעֲבוּרוֹ.

אִם כֵּן, כַּאֲשֶׁר אָדָם עוֹמֵד בְּכָל אַרְבַּעַת הַתְּנָאִים שֶׁלָּמַדְנוּ – מַכִּיר אוֹתוֹ לִפְנַי וְלִפְנִים וְיוֹדֵעַ מַהִי טוֹבָתוֹ, וְהוּא גַּם חָזָק וְדָבָר אֵינוֹ יָכוֹל לְעָצְרוֹ, וְהוּא מַשְׁגִּיחַ עַל עִנְיָנָיו וְחוֹמֵל עָלָיו - נִתָּן לִבְטֹחַ בּוֹֹ בְּלֵב שָׁלֵם.

 

נמשיך מחר, בעז"ה