שיעור 92

אָנוּ לוֹמְדִים עַתָּה אֶת הַפֶּרֶק הַשִּׁשִּׁי, הַדָּן בָּאֲנָשִׁים הַמַּתְנִים אֶת עֲבוֹדָתָם לה' בְּכָךְ שֶׁיִּתֵּן לָהֶם הַבּוֹרֵא מֵרֹאשׁ כְּמַשְׁכּוֹן אֶת פַּרְנָסָתָם לְמֶשֶׁךְ כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם. אוֹ-אָז הֵם יִתְפַּנּוּ לַעֲבֹד אוֹתוֹ. אֶת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה מְכַנֶּה רַבֵּנוּ בְּחַיֵּי: "כַּת הַמְּמַשְׁכְּנִים אֶת ה'", וּמֵבִיא שִׁבְעָה נִמּוּקִים מַדּוּעַ גִּישָׁתָם שְׁגוּיָה. עַד עַתָּה לָמַדְנוּ שְׁלוֹשָׁה נִמּוּקִים, וְהַיּוֹם נִלְמַד נִמּוּק נוֹסָף.

בַּנִּמּוּק הָרְבִיעִי מֵבִיא רַבֵּנוּ בְּחַיֵּי שָׁלוֹשׁ סִבּוֹת שֶׁבִּגְלָלָן נוֹהֵג הָאָדָם לָקַחַת מַשְׁכּוֹן מֵחֲבֵרוֹ:

1. הוּא חוֹשֵׁשׁ שֶׁחֲבֵרוֹ יִתְרוֹשֵׁשׁ וְלֹא יִהְיֶה בִּיכָלְתּוֹ לְשַׁלֵּם אֶת הַהַלְוָאָה שֶׁלָּקַח.

2. הוּא חוֹשֵׁשׁ שֶׁחֲבֵרוֹ יְסָרֵב לְשַׁלֵּם אֶת חוֹבוֹ, וְהוּא לֹא יוּכַל לִגְבּוֹת אוֹתוֹ.

3. הוּא חוֹשֵׁשׁ שֶׁלֹּא יִמְצָא אֶת חֲבֵרוֹ - מִפְּנֵי שֶׁחֲבֵרוֹ יָמוּת לִפְנֵי מוֹעֵד הַפֵּרָעוֹן, אוֹ יַעֲבֹר לְמָקוֹם אַחֵר. כָּךְ אוֹ כָּךְ, הוּא לֹא יְקַבֵּל אֶת תַּשְׁלוּם הַחוֹב הַמַּגִּיעַ לוֹ.

הַמַּשְׁכּוֹן הוּא הַפִּתְרוֹן לְכָל שָׁלוֹשׁ הַבְּעָיוֹת הַלָּלוּ. אִלּוּ הָיָה הָאָדָם בָּטוּחַ שֶׁלֹּא יִקְרֶה לַחֲבֵרוֹ דָּבָר מִשְּׁלוֹשׁ הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת הַלָּלוּ, הֲרֵי לְלֹא סָפֵק הָיָה זֶה אַךְ לִגְנַאי אִלּוּ לַמְרוֹת זֹאת הָיָה נוֹטֵל מִמֶּנּוּ מַשְׁכּוֹן.

שְׁלֹשֶׁת הַמִּקְרִים שֶׁמָּנִינוּ לְעֵיל לֹא יִתָּכְנוּ אֵצֶל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרֵךְ , לְפִיכָךְ גְּנוּת גְּדוֹלָה הִיא לִדְרֹשׁ מִמֶּנּוּ מַשְׁכּוֹן, וּכְבָר אָמַר הַפָּסוּק: "לִי הַכֶּסֶף, וְלִי הַזָּהָב" (חגי ב ח), וְכֵן כָּתוּב: "וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנֶיךָ, וְאַתָּה מוֹשֵׁל בַּכֹּל, וּבְיָדְךָ כֹּחַ וּגְבוּרָה; וּבְיָדְךָ לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק לַכֹּל" (דברי הימים-א כט יב).

וְעַתָּה נִקְרָא אֶת הַדְּבָרִים מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר "חוֹבַת הַלְּבָבוֹת"

וְהָרְבִיעִי - כִּי הַמְּמַשְׁכֵּן אֶת חֲבֵרוֹ הוּא מְמַשְׁכֵּן אוֹתוֹ לְאַחַת מִשָּׁלֹשׁ עִלּוֹת:

אַחַת מֵהֶן, שֶׁמָּא יֵעָנִי וְלֹא תַּשִּׂיג יָדוֹ.

וְהַשֵּׁנִית, שֶׁמָּא יִקְפֹּץ יָדוֹ עַל מָה שֶׁיֵּשׁ אֶצְלוֹ וְלֹא יוּכַל לְהִפָּרַע מִמֶּנּוּ.

וְהַשְּׁלִישִׁית, מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָרֵא שֶׁמָּא יָמוּת אוֹ שֶׁלֹּא יִמְצְאֵהוּ. וְהַמַּשְׁכּוֹן -רְפוּאַת הַמַּדְוִים הָאֵלֶּה בֵּין בְּנֵי אָדָם.

וְאִלּוּ הָיוּ בְּטוּחִים בְּנֵי אָדָם קְצָתָם בִּקְצָתָם מֵאֵלֶּה הַשָּׁלֹשׁ מִדּוֹת, הָיָה גְּנַאי לָהֶם לְמַשְׁכֵּן בְּלִי סָפֵק.

וְהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ - אֲשֶׁר לֹא יֵאוֹתוּ לוֹ אֵלּוּ הַמִּדּוֹת, יוֹתֵר הוּא גְּנַאי גָּדוֹל וּמִפֶּלֶא שֶׁיְּמַשְׁכְּנוּ אוֹתוֹ, וּכְבָר אָמַר הַכָּתוּב: "לִי הַכֶּסֶף, וְלִי הַזָּהָב" וגו' (חגי ב ח) וְאָמַר: "וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנֶיךָ " (דברי הימים-א כט יב).

 

חזרה-פתיחה

שְׁלוֹשָׁה חֲשָׁשׁוֹת מְבִיאִים אֶת הָאָדָם לָקַחַת מַשְׁכּוֹן מֵחֲבֵרוֹ:

1. הוּא חוֹשֵׁשׁ שֶׁחֲבֵרוֹ יִתְרוֹשֵׁשׁ וְלֹא יוּכַל לְשַׁלֵּם אֶת הַהַלְוָאָה שֶׁלָּקַח.

2. הוּא חוֹשֵׁשׁ שֶׁחֲבֵרוֹ יְסָרֵב לְשַׁלֵּם אֶת חוֹבוֹ, וְכָךְ לֹא יוּכַל לִגְבּוֹת אוֹתוֹ.

3. הוּא חוֹשֵׁשׁ שֶׁחֲבֵרוֹ יָמוּת לִפְנֵי מוֹעֵד הַפֵּרָעוֹן אוֹ יַעֲבֹר לְמָקוֹם אַחֵר, וְהוּא לֹא יִמְצָא אוֹתוֹ וִיאַבֵּד אֶת הַתִּקְוָה לְקַבֵּל אֶת כַּסְפּוֹ בַּחֲזָרָה.

הַמַּשְׁכּוֹן פּוֹתֵר אֶת הַבְּעָיוֹת הַלָּלוּ.

אִלּוּ הָיָה הָאָדָם בָּטוּחַ שֶׁלֹּא יִקְרֶה לַחֲבֵרוֹ אֶחָד מִשְּׁלֹשֶׁת הַמִּקְרִים הַלָּלוּ, הָיָה זֶה אַךְ גְּנַאי לוּ הָיָה נוֹטֵל מִמֶּנּוּ מַשְׁכּוֹן לַמְרוֹת זֹאת.

אֵצֶל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרֵךְ לֹא יִתָּכְנוּ שְׁלֹשֶׁת הַחֲשָׁשׁוֹת שֶׁמָּנִינוּ, לְפִיכָךְ גְּנוּת גְּדוֹלָה הִיא לִדְרֹשׁ מִמֶּנּוּ מַשְׁכּוֹן, וּכְבָר אָמַר הַפָּסוּק: "לִי הַכֶּסֶף, וְלִי הַזָּהָב" (חגי ב ח), וְכֵן כָּתוּב: "וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנֶיךָ, וְאַתָּה מוֹשֵׁל בַּכֹּל, וּבְיָדְךָ כֹּחַ וּגְבוּרָה; וּבְיָדְךָ לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק לַכֹּל" (דברי הימים-א כט יב).

שְׁלוֹשָׁה חֲשָׁשׁוֹת מְבִיאִים אֶת הָאָדָם לָקַחַת מַשְׁכּוֹן מֵחֲבֵרוֹ:

1. הוּא חוֹשֵׁשׁ שֶׁחֲבֵרוֹ יִתְרוֹשֵׁשׁ וְלֹא יוּכַל לְשַׁלֵּם אֶת הַהַלְוָאָה שֶׁלָּקַח.

2. הוּא חוֹשֵׁשׁ שֶׁחֲבֵרוֹ יְסָרֵב לְשַׁלֵּם אֶת חוֹבוֹ, וְכָךְ לֹא יוּכַל לִגְבּוֹת אוֹתוֹ.

3. הוּא חוֹשֵׁשׁ שֶׁחֲבֵרוֹ יָמוּת לִפְנֵי מוֹעֵד הַפֵּרָעוֹן אוֹ יַעֲבֹר לְמָקוֹם אַחֵר, וְהוּא לֹא יִמְצָא אוֹתוֹ וְלֹא יְקַבֵּל אֶת כַּסְפּוֹ.

הַמַּשְׁכּוֹן שְׁוֵה הָעֵרֶךְ מַבְטִיחַ כִּי בְּכָל מִקְרֶה יוּכַל הָאָדָם לְקַבֵּל אֶת הַמַּגִּיעַ לוֹ.

אִלּוּ הָיָה הָאָדָם בָּטוּחַ שֶׁלֹּא יִקְרֶה לַחֲבֵרוֹ אֶחָד מִשְּׁלֹשֶׁת הַמִּקְרִים הַלָּלוּ, הָיָה זֶה גְּנַאי לוּ הָיָה נוֹטֵל מַשְׁכּוֹן מֵחֲבֵרוֹ בְּכָל זֹאת.

אֵצֶל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרֵךְ לֹא יִתָּכְנוּ שְׁלֹשֶׁת הַחֲשָׁשׁוֹת שֶׁמָּנִינוּ. לְפִיכָךְ גְּנוּת גְּדוֹלָה הִיא לִדְרֹשׁ מִמֶּנּוּ מַשְׁכּוֹן, וּכְבָר אָמַר הַפָּסוּק: "לִי הַכֶּסֶף, וְלִי הַזָּהָב" (חגי ב ח), וְכֵן כָּתוּב: "וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנֶיךָ" (דברי הימים-א כט יב).

שְׁלוֹשָׁה חֲשָׁשׁוֹת גּוֹרְמִים לָאָדָם לָקַחַת מַשְׁכּוֹן מֵחֲבֵרוֹ:

  1. הוּא חוֹשֵׁשׁ שֶׁחֲבֵרוֹ יִתְרוֹשֵׁשׁ.
  2. הוּא חוֹשֵׁשׁ שֶׁחֲבֵרוֹ יְסָרֵב לְשַׁלֵּם אֶת חוֹבוֹ.
  3. הוּא חוֹשֵׁשׁ שֶׁחֲבֵרוֹ יָמוּת לִפְנֵי מוֹעֵד הַפֵּרָעוֹן, אוֹ שֶׁהוּא לֹא יִמְצָא אוֹתוֹ.

הַמַּשְׁכּוֹן, שֶׁהוּא שְׁוֵה עֵרֶךְ לַחוֹב וְלַהַלְוָאָה, מַבְטִיחַ כִּי בְּכָל מִקְרֶה יוּכַל הָאָדָם לְקַבֵּל אֶת כַּסְפּוֹ. אִלּוּ הָיָה הָאָדָם בָּטוּחַ שֶׁלֹּא יִקְרֶה לַחֲבֵרוֹ אֶחָד מִשְּׁלֹשֶׁת הַמִּקְרִים הַלָּלוּ, הָיָה זֶה גְּנַאי לוּ הָיָה נוֹטֵל מַשְׁכּוֹן מֵחֲבֵרוֹ.

אֵצֶל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרֵךְ לֹא יִתָּכְנוּ שְׁלֹשֶׁת הַחֲשָׁשׁוֹת שֶׁמָּנִינוּ. לְפִיכָךְ גְּנוּת גְּדוֹלָה הִיא לִדְרֹשׁ מִמֶּנּוּ מַשְׁכּוֹן.

הַנִּמּוּק הָרְבִיעִי: הַטַּעַם לִלְקִיחַת מַשְׁכּוֹן הוּא הַצֹּרֶךְ לְבַטֵּחַ אֶת הֶחְזֵר הַחוֹב גַּם בִּשְׁלוֹשָׁה מִקְרִים אֶפְשָׁרִיִּים:

  1. הֶחָבֵר יִתְרוֹשֵׁשׁ וְלֹא יִפְרַע חוֹבוֹ,
  2. הֶחָבֵר יְסָרֵב לִפְרֹעַ אֶת הַחוֹב,
  3. הֶחָבֵר יָמוּת לִפְנֵי מוֹעֵד הַפֵּרָעוֹן אוֹ יֵעָלֵם וְלֹא יִמְצְאוּ אוֹתוֹ.

אִלּוּ הָיוּ אֲנָשִׁים בְּטוּחִים מִפְּנֵי שְׁלֹשֶׁת הַחֲשָׁשׁוֹת הַלָּלוּ, הָיָה גְּנַאי בְּעֵינֵיהֶם לִטֹּל מַשְׁכּוֹן. קַל וַחֹמֶר שֶׁגְּנַאי גָּדוֹל וְעָצוּם הוּא לְבַקֵּשׁ מַשְׁכּוֹן מֵהַבּוֹרֵא, שֶׁלֹּא יִתָּכְנוּ אֶצְלוֹ שְׁלֹשֶׁת הַפְּגָעִים הַלָּלוּ.

 

נמשיך מחר, בעז"ה